הקורונה אינה הסכנה הכי גדולה: השינוי שמאיים על חיי כולנו

מאת: יעל לרנר

לקראת יום כדור הארץ שצוין בחודש אפריל, קבוצת אקטיביסטים בראשותה של פעילת הסביבה המפורסמת בת ה-16 גרטה טונברי הפיקה סרטון מחאה בשם "הבית שלנו עולה באש" ובו נראית משפחה מתנהלת בבוקר שגרתי: האם מעירה את הילדים, הם מצחצחים שיניים, אוכלים את ארוחת הבוקר יחד והכל מתרחש בזמן שבית המשפחה עולה בלהבות. הסרט הופק כדי לעורר מודעות לשינוי האקלים בכדור הארץ.

משבר הקורונה זעזע את העולם כולו ורבים מאיתנו נאלצו לשנות את אורח חייהם כמעט לחלוטין על מנת להתמודד. אלא שאחד האיומים הגדולים על האנושות כלל לא מגיע מווירוס זה או אחר, אלא דווקא משינוי ארוך-טווח ודרמטי באקלים כדור הארץ.

שינוי האקלים הוא שינוי ארוך טווח ומשמעותי של מזג האוויר והטמפרטורות הממוצעות, הן ברמה המקומית והן ברמה הגלובלית. הוא נוצר כתוצאה מפעילות אנושית.

שינויי האקלים השפיעו על בני אדם משחר ההיסטוריה ואלה נדרשו להסתגל לשינויים סביבם. החל מהמאה ה-19, עם תחילתה של המהפכה התעשייתית, החלו בני האדם לשחרר כמויות גדולות של גזי חממה מסוגים שונים ושל פחמן דו חמצני בכמות גדולה, מה שגרם ועדיין גורם לעלייה בטמפרטורות וכתוצאה מכך, לשינוי אקלים קיצוני.

אם לפני המהפכה התעשייתית הטמפרטורה העולמית הממוצעת עמדה על 14 מעלות צלזיוס, כיום היא עלתה במעלה אחת בממוצע (1.4 מעלות בממוצע באגן הים התיכון). זו נחשבת לעלייה מהירה בהקשר של מערכות אקלים עולמיות ושינויים דומים בטמפרטורה העולמית הממוצעת בעבר התרחשו לאורך תקופות זמן ממושכות יותר.

במהפכה התעשייתית החלה האנושות לשרוף דלקים פוסילים, אשר המרכזי שבהם היה פחם (ובהמשך גם נפט וגז טבעי). שריפה זו מייצרת אנרגיה, אך גם משחררת גזי חממה כפחמן דו חמצני, תחמוצות חנקן דו חמצני, מתאן, פריאונים ועוד, ואלה מצטברים במשך הזמן באטמוספירה, שהולכת ומתחממת ועמה גם הטמפרטורה העולמית.

שינוי האקלים גורם, בין השאר, לתופעות הבאות: עלייה בתדירות ובתכיפות של תופעות מזג אוויר קיצוני כשיטפונות, בצורת, שריפות יער, המסת קרחונים, עלייה במפלס גובה פני הים, השפעות לרעה על מערכות אקולוגיות, מגזרים כלכליים ואיום ממשי על בריאות בני האדם ורווחתם, דוגמת התפשטות מחלות, מחסור במי שתיה ובמזון, יצירת פליטי אקלים ועוד.

באירופה, שינויי אקלים ישפיעו על אזורים עירוניים. לדוגמה, ערים השוכנות במפלס נמוך לאורך חופים בהולנד, גרמניה, בלגיה, צפון איטליה (ונציה למשל) חשופות מאוד לשיטפונות הרסניים כתוצאה מעליית גובה פני הים.

כן. סוגיית שינויי האקלים נכנסה לתודעה הציבורית בעיקר משום שבניגוד לשינויים ההיסטוריים שעיצבו את אקלים כדור הארץ, כעידן הקרח למשל (שכתוצאה ממנו ירדו פני הים והאדם החל לנוע בין יבשות), השינוי הנוכחי לא נגרם ממקור טבעי, אלא בעיקר מפעילות אנושית ובעיקר מהזינוק בפליטת גזי החממה.

בוועידת האקלים השנתית של האו"ם ב-1997 נקבעו לראשונה יעדים להפחתה של פליטת גזי חממה במדינות מפותחות וב-2016 חתמו 174 מדינות על הסכם פריז, בו התחייבו לנקוט פעולות ולהקצות משאבים במטרה לצמצם את פליטת גזי החממה.

האיחוד האירופי לקח את הטיפול בשינויי האקלים צעד אחד קדימה ויצר את תכנית ה"גרין דיל" שעתידה לשנות את פני היבשת ולהשפיע על מדינות רבות בעולם, וישראל בתוכן. מדובר בתוכנית מקיפה שמתמודדת עם האתגרים הגדולים שהמאה ה-21 מציבה בפנינו בכל הקשור לאיכות הסביבה וכן לאיכות החיים שלנו כיחידים וכחברה.

ה"גרין דיל" היא למעשה אסטרטגיית צמיחה שמורכבת מכמה רבדים הקשורים לתחומים רבים בחיינו, דוגמת טיפוח תשתיות ואמצעי תחבורה ידידותיים לסביבה, השקעה במקורות אנרגיה מתחדשים דוגמת ייצור חשמל מאנרגיה מתחדשת, פיתוח חקלאות ברת-קיימא ("מהחווה למזלג") במטרה להפחית את הזיהום מחקלאות, מיסוי פליטת פחמן כנגד עלות הנזקים מפליטות גזי חממה, מס חדש על יבוא מוצרים ממדינות בהן דוגלים במדיניות אקלים פחות מחמירה ותקנות חדשות שיצמצמו את הפסולת התעשייתית ויעודדו חברות לייצר מוצרים שניתן למחזרם. הפרויקט אושר בדצמבר 2019 והמטרה המרכזית שלו היא להפוך את הכלכלה ביבשת לכלכלה מעגלית "ירוקה" ולהגיע לאפס פליטות חממה באירופה עד לשנת 2050.

נכון, אולי כבר לא ניתן להימנע מההשפעות של שינויי האקלים, אולם צמצום גודלן תלוי בהצלחת המאמצים העולמיים ובראשם תכנית ה"גרין דיל" שיזם האיחוד האירופי, כפי שהורה הסכם פריז ותוכנן במסגרת ההסכם האירופי הירוק.

הסעיפים המהותיים בהסכם פריז היו, ברובם, לא מחייבים. מטרת ה"גרין דיל", לעומת זאת, היא לקדם שינויי חקיקה מהותיים ולהפוך לחוק אקלים אירופי מחייב ותקדימי. בשורה התחתונה, חוק האקלים, אם יעבור, יעדכן את תקנות האקלים הקיימות באיחוד ויהפוך למשפט הסביבתי המקיף ביותר עד כה. יהיה זה גם סל התוכניות הגדול אי פעם מבחינה כספית בכל הנוגע לתכניות ידידותיות לסביבה, שכן האיחוד מתכנן לממן את יעדי פליטות גזי חממה שלו בכטריליון יורו של השקעות במהלך העשור הבא. השקעות אלו לא רק יתרמו למאבק בהתחממות הגלובלית, אלא גם ימריצו את הכלכלה האירופית.