איך הפכה דווקא טייבה לתקווה הגדולה של הישראלים?

ההתפתחות התעשייתית ב-150 השנים האחרונות הביאה לשריפת מיליארדי טונות של דלקים מאובנים לייצור חשמל. דלקים אלה שחררו גזים כפחמן דו חמצני, שהוא אחד הגורמים העיקריים לשינוי האקלים. כתוצאה מאותם שינויי אקלים תכופים וקיצוניים ומפליטת "גזי החממה" מצא עצמו העולם במשבר סביבתי חמור ורחב היקף.

ללא ספק, התפתחות התעשייתית הקלה על חיינו בתחומים רבים ופתחה עבורנו אופקים, אך ככל שאותה התפתחות הלכה וצמחה, היא לוותה בבעיות גדולות יותר ויותר, כאלו שדורשות שנים של מחקר עד שנמצא להן פתרון: מחלות סרטניות הנובעות מקרינה גרעינית, קרינת מכשירים, שינוי קיצוני באקלים הגורם להצפות, שריפות, זיהום אוויר וכן הלאה.

זעקת כדור הארץ כיום מחייבת את הירתמות השלטונות והאזרחים למאבק נגד הנזקים מתוך רצון לסלול דרך חדשה ובריאה. אולם האם ישנם בישראל שיח ציבורי וקווי מדיניות ברורים בכל הנוגע לשינויי האקלים? ומה היא תרומת השלטון המקומי בכלל והרשויות הערביות בפרט למצב?

במדינה צפופה דוגמת ישראל, העומס על הסביבה בא לידי ביטוי בירידה באיכות המשאבים והשירותים המגיעים ממנה: ירידה באיכות המים, צמצום השטחים הפתוחים, עלייה בזיהום האוויר, הים והנחלים וכו'. בד בבד מתמודדים ראשי הרשויות עם עלויות הולכות וגדלות של טיפול ושמירה על הסביבה, כולל טיפול בפסולת ובשפכים, ניקיון, פיקוח, טיפול במפגעים סביבתיים ותברואתיים, טיפוח חזות היישוב והטבע המקומי ועוד. הלחץ על ראשי הרשויות לספק איכות חיים נאותה לתושבים הולך וגובר, אך כך גם הקושי לעשות זאת, וראשי רשויות מוצאים עצמם נתונים בין הפן הכלכלי לבין שיקולים סביבתיים וחברתיים, בין יכולת להעניק מענה מיידי ולבין החלטות שיש לקחת לטווח הארוך ולרווחת הדורות הבאים.

הרשויות הערביות בישראל מוצאות עצמן בסיטואציה מורכבת. כמו רשויות אחרות, גם הן נדרשות להתמודד עם המצב וצריכות לסייע במאבק מול משבר האקלים ולקחת החלטות הרות גורל, אולם הדרך לשם רבת מהמורות בשל חסמים חיצוניים ופנימיים ומגוון של בעיות המקשות על ההתקדמות.

החלטות הממשלה בנוגע להתייעלות אנרגטית השאירו את הרשויות הערביות בנקודת פתיחה מאוד בעייתית. יישום ההחלטות הממשלתיות שנלקחו עד כה גם כך היה חלקי בלבד וברשויות הערביות התווספו לכך גם בעיות בתקצוב פרויקטים סביבתיים, קושי בהעלאת מודעות הציבור, תלות מלאה בתקציב המדינה וחשיפה מעטה לארגונים ירוקים ויוזמות למימון פרויקטים להתייעלות אנרגטית.

כך נוצר קושי בהנעת פעולה, אולם אותו קושי נובע גם מעניינים פנימיים של הרשויות הערביות עצמן. חוסר השוויון והפערים החברתיים והכלכליים מקשים על הצגת נושא ההתייעלות האנרגטית כבעל עדיפות עליונה, שכן ישנן בעיות אחרות שנתפסות כמשמעותיות יותר בקרב הציבור הערבי. אם לא די בכך, הרי לרשויות ערביות רבות גם חסרה תכנית מתאר וחסרים ידע, בירוקרטיה, מימון ויכולת לבנות תהליכים ארוכי טווח, כך שהן נפגעות הן בטווח הקצר והן בטווח עתידי.

באותן רשויות קיים חוסר מודעות ציבורי לגבי משבר האקלים, בין היתר בשל חוסר שקיפות של הרשויות ומיעוט חשיפה בכלי תקשורת מקומיים לנושא. קיים גם מחסור במקורות מידע רלוונטיים בשפה הערבית בתחום ההתייעלות האנרגטית ושינויי האקלים והרשויות הערביות מתקשות לקדם צעדים שיובילו לשינוי. חלק גדול מראשי אותן רשויות מעניקים שוב ושוב עדיפות לפרויקטים בתחומי התשתיות, הרווחה והחינוך על פני פרויקטים הנוגעים להתייעלות אנרגטית ובשל כך נוצר מצב בו מפגעים סביבתיים נותרים ללא טיפול וקיימת בעיית אספקת מים נקיים לתושבים.

עיריית טייבה קידמה לאחרונה צעדים משמעותיים במסגרת המלחמה באיומי הסביבה ואף לקחה חלק במאבק דרך פרויקט Clima-Med של האיחוד האירופי, פרויקט הנועד לסייע לרשויות מקומיות בהכנת תכנית עבודה להתמודדות עם העלייה בצריכת אנרגיה ובאתגרים הנובעים ממשבר האקלים, כמו גם עידוד הפחתה של פליטת גזי חממה ועלייה בייצור החשמל מאנרגיה מתחדשת.

עיריית טייבה מקדמת תכנית בשכונה הסמוכה לאתר פסולת טייבה-מזרח. במסגרת התכנית יתבצע שיקום באתר הפסולת והקמת שכונת מגורים ופארק עירוני בסמוך לאזור המטמנה. בשנים האחרונות, מאז סגירת אתר הפסולת, נעשו במקום חקירות שדה ופעולות שיקום חלקיות. הערכת פליטות וריכוזי מזהמים מאתר הפסולת לסביבה נערכה על ידי מודלים מקובלים ונמצא, כי ריכוזי החומרים המסוכנים בסביבת המטמנה נמוכים בהשוואה לתקנים המקובלים. עדכון ההמלצות הסופיות יינתן לאחר מדידות מתאן עדכניות בקידוחים עמוקים באתר.

הפרויקט הייחודי, שנעשה בזכות ההשתתפות בפרויקט Clima-Med, מהווה נקודת אור בפעילות להתייעלות אנרגטית, פעילות שצברה תאוצה בזכות שיתוף הפעולה בין עיריית טייבה למשרדי הממשלה ומעניין יהיה לראות כיצד יתקדם בהמשך הדרך גם ברשויות מקומיות נוספות במגזר הערבי, ובכלל.

עבלה ח'ג יחיא היא מורה לאזרחות וסטודנטית בתכנית ההכשרה בלימודי האיחוד האירופי באוניברסיטת תל אביב