ההתחממות הגלובלית היא איום עולמי, שהולך וצובר תאוצה ללא הרף. מאז תחילת המאה ה-20 ועד היום חלה עלייה של 1.5 מעלות צלזיוס בממוצע בעולם ויש לכך השלכות סביבתיות רבות: עליית מפלס הים, שיטפונות הרסניים, מדבור מואץ, שריפות נרחבות, התפשטות מינים פולשים ומזיקים (דוגמת יתושים, מדוזות, חלזונות ואצות מפרישות רעלים), ושינויים באורחות הנדידה של עופות, עיתוי מועדי הרבייה ואסטרטגיות הציד.
על פי הארגון , הבין-ממשלתי לשינוי אקלים IPCC (Intergovernmental Panel on Climate Change), עד סוף המאה ה-21 יוכחדו 60% ממיני הצמחים בפסגות ההרים הגבוהים, ו-9% מיונקי אירופה.
נוסף על כך, על פי UNEP (UN Environment Programme), התוכנית הסביבתית של האו"ם, 70 עד 90 אחוזים משוניות האלמוגים הבולטות בעולם יימחקו עד שנת 2050. מכך נובע ש-20% מהפאונה הימית התלויה בהם תיהרס, כאשר על 8% מההרס של שוניות האלמוגים אחראית ההתחממות הגלובלית.
אולם מעבר לצומח ולים, כיצד משפיעה ההתחממות הגלובלית הזו על בעלי החיים? הנה חמישה דברים שכדאי לדעת:
1) ההתחממות הגלובלית גורמת להמסת קרחונים בבית גידולם של דובי הקוטב, מה שמפחית משמעותית את שפע הטרף העיקרי שלהם (בעיקר כלבי ים). התוצאה? שכבת השומן של דובי הקוטב קטנה יותר ועלולה שלא להספיק לתרדמת חורף מלאה ולהנקה מספקת של הצאצאים.
2) ההתחממות הגלובלית גורמת לשינוי טמפרטורת החול, ומכאן גם לשינוי אפשרי של קביעת מין העוברים של צבי הים בטרם האבקועים יגיחו מן הביצים , היישר אל הים הגדול.
3) ההתחממות הגלובלית עלולה לגרום לתכיפות רבה יותר של התפרצויות גלי חום באתרי רבייה במערות בקרב עטלפים באזורים מסוימים, מה שיגרום לפגיעה ביכולת הרבייה וההישרדות שלהם. כך למשל, נמנו 30 אלף עטלפים מתים בשנת 1994, תוצאה של 19 אפיזודות של גלי חום באזור מסוים באוסטרליה.
4) ההתחממות הגלובלית גורמת לגידול משמעותי יותר של אוכלוסיות יתושים שונים באזורים מסוימים ולריבוי מחלות באדם הנגרמות על ידם.
5) ההתחממות הגלובלית גרמה לקינון מוקדם יותר של עופות מסוימים וכן לנדידה מוקדמת יותר דרומה (והגדלת הסכנות הכרוכות בשינוי תנאי מזג האוויר). הגעתם של אלו ששרדו את המסע לאתרי החורף 13-10 ימים מוקדם יותר בקרב מינים מסוימים שנחקרו בצפון אמריקה גורמת לפגיעה בסיכויי ההישרדות שלהם ושל צאצאיהם, הן בתהליך הרבייה המסתיים בטרם עת, הן במהלך הנדידה שהוקדמה.
נושא ההתחממות הגלובלית מעסיק מאוד גופים בינלאומיים דוגמת IPCC. מדינות שונות, בעיקר בחצי הכדור הצפוני ובאיחוד האירופי וגופים כמו EFSA, הרשות האירופית לבטיחות המזון, נרתמו לבצע מחקרים וסקרים רבים כדי לקבל תובנות על סיכונים פוטנציאליים על האקוסיסטמה, על מערכות אקולוגיות שונות ועל אורגניזמים מסוימים שיכולים להיגרם מההתחממות הגלובלית, מהמשכיותה ואפילו מהתגברותה.
מדענים חוקרים המשרתים בגופים הללו ובגופים אחרים עסוקים בפיתוח סימולציות, מודלים וכלים, החוזים תהליכי ההתפשטות של מזיקים ורעלים, את התפשטותם הפוטנציאלית וכן את דרך הטיפול האפשרית בהם (למשל, בלימת התפשטות פטריות המייצרות רעלים ופוגעות ביבול וביצורים שאוכלים מהם, ובהם דבורת הדבש החשובה לכלכלת האדם ולהאבקת צמחים). עם זאת, ברור לכולם שמדובר עדיין במאבק ממושך וקשה.
כותב הטור: ד"ר חיים מויאל, חוקר ציפורים ומרצה במכללת לוינסקי לחינוך